רבים מגיעים ל- Hue, אם בכלל, כתחנת מעבר בדרך ל- Hoi-An, וגם אנחנו חשבנו לעצמנו- נעביר שם יום בכייף, נשכור אופנוע ונרכב ל- Hoi-An. לא תיארנו לעצמנו שהעיר הזו, שאף אחד לא מדבר עליה, ניחנה בקסם משלה.
הנסיעה מ- Phong-Nha ל- Hue אורכת כארבע שעות, ולכן בשעה 08:00 פקחנו עיניים בסליפר והתחלנו יום חדש בעיר חדשה.
זרקנו את המוצ'ילות במלון (Home Hotel-מרכזי מאד. ישן. לא בכל החדרים יש חלון. צוות מקסים ואדיב עד מאד!), אכלנו משהו קליל והלכנו לשוק המקומי- Dong Ba Market האותנטי עד מאד. התאהבתי. הסתובבנו שם ארבע שעות, לא ראינו אפילו תייר אחד.
בשוק יש הכל; החל ממוצרים לבית ולמטבח, בדים ורהיטים ועד תבלינים, פירות, בשר ודגים. הסתובבנו גם בחלק החיצוני של השוק, לאורך הנהר וראינו מראות שלי אישית היו לא פשוטים (ועם זאת- מרתקים!) של סוגי בשר שונים ומשונים, לרוב ממש בצורתם הטבעית, חלק פשוטי-עור, יצורים שטרם פגשתי, אלפי סוגים של דגים עם שיניים חדות. הריחות בהתאם.
כמובן לא יכלנו שלא להצטרף למקומיים לנשנושי הצהריים שלהם ואכלנו מנות מקומיות, הכל היה חריף, הכל היה טעים עד כאב.
הסתובבנו ברגל בעיר, ועברנו גשרים שחוצים את "נהר הבושם" (Sông Hương), המחלק את העיר לשני חלקים. ביום נעים, כייף במיוחד לשבת על גדת הנהר ולצפות בספינות השטות במים, מספינות מסע גדולות ועד לסירות מעוטרות ציורי ופסלי דרקונים.
משם הלכנו ל- Citadela, שזו העיר העתיקה בה חי הקיסר גויין פו אן (Nguyễn Phúc Ánh) פעם- The Imperial City. מסתבר שבעבר Hue הייתה בירת ויאטנם, ובה התנהלו באותם ימים חיי הקיסר (העיר העתיקה נבנתה בשנת 1802). Hue נשארה בירת ויאטנם עד לשנת 1945, בה הוקמה הממשלה הקומוניסטית בהאנוי שבצפון, וכך איבדה Hue המרכזית את התואר עיר הבירה.
המקום עצום בגודלו והסתובבנו בו כמה שעות טובות עד שהתחיל לרדת גשם, אז חזרנו לשוק ואכלנו שם באחד הדוכנים המקומיים, אין לי מושג לגבי 80% מהמרכיבים של המנות שאכלתי. היה חריף מאד.
הגשם הכבד השבית את החשמל בחצי עיר, כך שאת המשך הערב עשינו בחושך או לאור נרות.
אחרי מקלחת ומנוחה קצרה ישבנו במקום ממש מיוחד שנקרא Garden River \ Secret Lounge (כתובת: 15\42 Nguyen Cong Tru) ושתינו שוקו חם ומשם הלכנו (איך לא) לאכול במסעדה מקומית מעולה: THE HANH (11-13-15 Pho Duc Chinh Str, Hue city) ואכלנו שם המון מנות מעולות, כאשר המומלצת שבהן היא Bánh bèo.
ידענו שאת הדרך ל- Hoi-An אנחנו מעוניינות לעשות על אופנוע, אז התחלנו לחפש אחד טוב באיזור הסוכנויות. לרוב השכרת אופנוע עולה כ- 280,000 דונג, אבל אנחנו שילמנו יותר מכפול כי בחרנו בסוכנות המומלצת ביותר על-ידי Trip Advisor – Moto Vina.
הבוקר למחרת התחיל ברכיבה להויאן בגשם מתון. בחרנו בדרך הארוכה שנחשבת ליפה יותר, ורצינו לעבור בדרך באיזה כפר דייגים שמצאנו על המפה. בשלב מסויים פשוט החלטנו לצאת מהמסלול ולרכב לכיוון הים, עד שהגענו לכפר קטן, שאני די בטוחה שרגל תייר לא דרכה בו מעולם.
היה מהמם, קסום ומרגש. ראינו איך הדייגים פורשים את רשתות הדיג ומוציאים מאות דגים מן המים, ראינו ילדים רצים עירומים ומלוכלכים עם חיוך ענקי על הפנים ושיחקנו איתם כדורגל במגרש מאולתר קטן שהקימו על הדשא.
בדרך חזרה לכביש הראשי עצרנו אצל איזה זוג צעיר וקנינו מהם מעילי גשם. הגשם הגבר בינתיים והם אירחו אותנו בבקתה שלהם והיו מקסימים. כשרצינו לחזור לרכיבה, גילינו שיש פנצ'ר בגלגל ובמקרה הזוג שהיינו אצלם גם הציע לתקן את הפנצ'ר, כי (הפתעה!) יש להם מעין מוסך קטן בחצר.
כל העניין עיכב אותנו באופן מתסכל והם גם דרשו סכום מופקע על התיקון, מה שגרם לנו לחשוד שהפנצ'ר היה אולי מכוון.
הפוגה קלה בגשם – ויצאנו לדרך. הכביש העולה על ההר מביא עימו נוף עוצר נשימה על הים והעמקים. שווה את כל הבלאגן.
כאשר הגענו ל- Danang, הדרך הפכה לסיוטית למדיי- גשם בלתי פוסק ורוחות עזות. לרגע הייתה בטוחה שנתהפך עם האופנוע.
הגענו ל- Hoi-An בשלום, וזה היה היעד הקסום והמפתיע של הטיול, היעד שעזבנו אחרי שבוע בדמעות… אפרט על Hoi-An הקסומה בפרק הבא.
בתפריט: סדנאות בישול, חוף מפתיע, האוכל הכי טוב בעולם, עיר עתיקה מרהיבה ביופייה, פסטיבל אורות ושקט פנימי עמוק.
מפת העיר Hue:
